פתחו את המפה של ישראל וסמנו 38 נקודות. מרחובות לבאר שבע, מפתח תקווה לנהריה, מאשקלון לכרמיאל. בכל אחת מהנקודות האלה יש מתנדבים של עמותת “לחיות בכבוד” שמחלקים ארוחות חמות לניצולי שואה וקשישים. כל יום, בכל מזג אוויר, בכל מצב.
“המטרה שלנו היא להגיע לכל מקום בארץ,” אומר ארז קרלנשטיין, מייסד העמותה. “כל מקום שיש בו ניצול שצריך ארוחה – אנחנו רוצים להיות שם. לא משנה אם זה תל אביב או כפר קטן בגליל.”
זה לא פשוט. ישראל היא ארץ קטנה, אבל המרחקים יכולים להיות משמעותיים. להביא ארוחה חמה מראשון לציון לבאר שבע זה שעה וחצי נסיעה. לנהריה – שעתיים. ובינתיים, האוכל צריך להישאר חם. “אנחנו עובדים עם מערכת לוגיסטית מורכבת,” מסבירים בעמותה. “יש רכבים שיוצאים מהמטבח המרכזי לנקודות אזוריות, ומשם מתנדבים מקומיים מחלקים לבתים. זה כמו עץ – גזע אחד, הרבה ענפים.”
המרכז הוא הקל. רחובות, קריית עקרון, ראשון לציון, נס ציונה, יהוד, חולון, בת ים, פתח תקווה, רמת השרון – כל אלה נמצאים במרחק נסיעה קצר מהמטבח המרכזי. המתנדבים יוצאים בבוקר וחוזרים בצהריים. “במרכז האתגר הוא הכמות,” מסבירה רכזת ההפצה. “יש הרבה ניצולים, הרבה דלתות לדפוק עליהן. צריך הרבה מתנדבים, הרבה רכבים, הרבה תיאום.”
הדרום הוא סיפור אחר. באר שבע, אופקים, אשקלון, מזכרת בתיה, בית שמש – מרחקים גדולים יותר, פחות מתנדבים זמינים, ואתגרים ייחודיים. “בדרום, ניצול יכול לגור בקצה של עיר, רחוק מהכול,” מספרת ענבל ברדה, מנהלת המתנדבים בדרום. “להגיע אליו זה לפעמים חצי שעה נסיעה לכל כיוון. צריך לתכנן את המסלולים בקפידה.”
מאז מלחמת “חרבות ברזל”, הדרום הפך לאתגר גדול עוד יותר. ניצולים שגרו ליד עוטף עזה עברו טראומה מחודשת. חלקם פונו, חלקם נשארו במקום וחיו תחת איום מתמיד. “היו ניצולים שסירבו להתפנות,” מספר ארז. “הם אמרו ‘כבר ברחתי פעם אחת בחיים, אני לא בורח שוב.’ היינו צריכים להגיע אליהם גם בתקופה הכי קשה, להביא אוכל, לוודא שהם בסדר.”
הצפון מציב אתגרים משלו. כרמיאל, עכו, נהריה, קריית חיים, קריית מוצקין – אזור עם אוכלוסייה מפוזרת, כבישים מפותלים, ובחורף גם מזג אוויר קשה. “יש ימים שקשה להגיע לכפרים קטנים בגליל,” מספר מתנדב מהצפון. “אבל אנחנו מגיעים. כי שם יש ניצול שמחכה. אם לא נגיע, הוא לא יאכל היום.”
העמותה עובדת על הרחבה מתמדת. מטבח חדש בדרום, שאמור לספק 2,000 מנות נוספות ביום, נמצא בתהליך הקמה. מטבח בצפון בשלבי תכנון. “המטרה היא להגיע כל יום לכל מקום בארץ,” אומר ארז. “כל ניצול, בכל עיר, בכל כפר. אף אחד לא צריך להישאר בלי ארוחה חמה.”
מהמרכז לדרום ולצפון – מגיעים לכל ניצול
38 נקודות חלוקה על המפה. 38 מקומות שבהם מתנדבים מגיעים כל יום, דופקים על דלתות, מביאים חום ואוכל. והמפה ממשיכה להתרחב – נקודה אחרי נקודה, עיר אחרי עיר. כי כל עוד יש ניצול שרעב, המפה לא מושלמת.
